כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

לאחר ששמעתי את הנהגים והעד הנוסף מטעם התובעת (פקח מטעם העירייה ששהה במקום), ניתן בזאת פסק דין תוך ציון נימוקים בקצרה כדלקמן:

למעשה אין מחלוקת בין הנהגים ביחס לנסיבות קרות האירוע עובר לאירוע התאונה, באשר הכביש שבו נסעו שני כלי הרכב אחד אחרי השני, נחסם ע"י המשטרה בשל אירוע מרתון שהתרחש בטבריה, בדיוק כאשר נהג המשאית הגיע למקום, כך שהוא נעמד ראשון מאחורי המחסום בעוד שנהג התובעת – המבוטח, נעמד שלישי בתור, דהיינו בין נהג התובעת לבין נהג המשאית, עמד כלי רכב נוסף.

עוד אין מחלוקת כי נהג המשאית ביקש משוטר שהיה במקום לאפשר לו להמשיך בנסיעה ישר, משלא נעתר השוטר לבקשת נהג המשאית, פרץ וויכוח בין השניים שנערך מספר דקות, כאשר נהג המשאית הבין שלא יעלה בידו להמשיך בנסיעה ישר, הוא הופנה ע"י השוטר לבצע פניה ימינה, כפי שנתבקשו כל כלי הרכב שהגיעו למקום.

המחלוקת היחידה הינה ביחס לאחריות לקרות האירוע כאשר התובעת טוענת שנהג המשאית סטה ימינה כשהוא איננו מבחין שנהג המבוטחת אף הוא סטה ימינה כאשר בזמן הפגיעה כלי רכבו של המבוטח מטעם התובעת היה במצב של עצירה מוחלטת תוך שהוא צופר לנהג המשאית שיעצור, חרף כך נגרם אירוע התאונה.

עוד העיד הנהג מטעם התובעת כי כלי הרכב הפרטי שהיה לפניו, פנה ימינה ומשכך, ביקש אף הוא לבצע פניה ימינה, כאשר הוא סבר שלא תהיה מניעה לחלוף על פני המשאית במרווח שנוצר בין המשאית לבין הפניה ימינה, לאחר שהבחין בכלי רכב נוספים שמתחילים לעקוף ולבצע פניה ימינה, אלא שבסופו של דבר הבין כי הוא לא יכול לסיים את ביצוע הפניה בשל כך שמדובר בכלי רכב גדול במיוחד ונעצר במקום.

הנהג מטעם התובעת ביקש לבצע נסיעה לאחור, אלא שזה היה מאוחר מדי ואירוע התאונה התרחש.

לטענת הנהג מטעם הנתבעים, הוא נהג במשאית עמוסה במיכלים של פרי הדר, משאית ארוכה שנעמדה ראשונה אל מול המחסום שהציבה המשטרה, במקום היו שוטרים רבים שכיוונו את התנועה ולאחר ויכוח נמרץ בין השוטר לבין נהג המשאית, עמד האחרון על כך שהשוטר יכוון אותו על מנת שיבצע את הפניה ימינה, לצורך כך לטענתו היה עליו לנסוע לאחור כאשר הוא סומך על אותו שוטר שמכוון אותו ובינתיים נעצרה התנועה בצד ימין של המשאית על מנת לאפשר למשאית לבצע את הפניה ימינה בצורה נאותה.

לטענת הנהג מטעם הנתבעים, השוטר הורה לו לנסוע ימינה וכאשר הוא התחיל בנסיעה בערך מרחק של כ – 5 מ', שמע צפירות אלא שהשוטר שכיוון אותו אמר לו להמשיך לנסוע וכך ארע אירוע התאונה כשלמעשה נהג המשאית העיד כי לא הבין מהיכן הגיע הרכב המבוטח מטעם התובעת מצד ימין של המשאית.

במצב דברים זה, כאשר שני כלי הרכב עמדו האחד אחרי השני בנסיבות שבהן נאלצו לסטות מנתיב נסיעתם ולבצע פניה ימינה על מנת לפנות את הכביש, שנחסם ע"י המשטרה, נוצר פקק תנועה, כאשר הויכוח שהתנהל בין נהג המשאית לבין השוטר, לא תרם למצב שנוצר ממילא ומשכך, החלו כלי הרכב שעמדו מאחורי אותה משאית גדולה וארוכה לבצע פניה ימינה על מנת לפנות את המקום.

במקום שהו שוטרים רבים ופקחי תנועה, נראה כי מן הראוי היה להיעזר באותם אנשים אשר יזמו את חסימת הכביש, לצורך כך הם היו במקום, בעוד שנהג התובעת, אשר המתין תחילה לכך שהמשאית תפנה את המקום, אלא שזו השתהתה יתר על המידה, או אז גמלה בנהג מטעם התובעת ההחלטה להמשיך בנסיעה כאשר באותו הרגע הוא סבר כי הוא יוכל לפנות ימינה, אלא שלאחר שהחל לבצע את הפניה ימינה, הבין כי לא יעלה בידו לסיים את ביצוע הפניה, נוכח מיקומה של המשאית בתוך המפגש המחבר בין הכביש לבין הפניה ומשכך, נעמד.

עדותו של הפקח מטעם התובעת, לא מסייעת על מנת להכריע בין שתי הגרסאות שכן, לטענתו הוא מבחין בנהג המשאית אשר מבצע את הפניה ימינה בנסיעה שוטפת, דהיינו, הוא מתאר את נסיעת נהג המשאית שמגיע מהכביש ומבצע פניה ימינה כאשר במהלך ביצוע אותה פניה, הוא פוגע לטענתו בכלי רכבו של הנהג מטעם המבוטחת שחנה בצד ימין של הדרך.

גרסה זו מתעלמת מכל הלך הדברים לפני ביצוע הפניה של המשאית ימינה, עובדות אשר ביחס אליהן הצדדים שניהם מסכימים ואינן שנויות במחלוקת.

יוצא אפוא, שלפני ביהמ"ש מונחות שתי גרסאות, אשר בחינת כל אחת מהן מובילה בהכרח למסקנה לפיה, האחריות ברובה מוטלת על נהג התובעת, אשר מבצע פניה ימינה במרווח צר באופן יחסי לגודל המכונית שבה הוא נוהג, עניין זה היה ידוע לנהג המבוטחת, לדבריו הוא לא ביצע את הפניה קודם לכן, אלא לאחר שהבחין שכלי הרכב שלפניו וכלי רכב נוספים שהיו מאחוריו החלו לעוקף מימין ורק אז בחר לבצע את הפניה ימינה, כאשר במהלכה הוא כבר מבין שהוא לא יוכל להשלים אותה, מבלי שיהיה אדם כלשהו בדמות שוטר/פקח אשר יסייע בידו ובידי נהג המשאית לבצע את אותה פניה.

אם נהג התובעת העיד על קושי בביצוע אותה פניה ימינה, קל וחומר שנהג המשאית, שהינה מסורבלת יותר וארוכה יותר, נתקל בקושי רב יותר מזו של נהג התובעת לצורך ביצוע אותה פניה שנדרש לבצע, יחד עם זאת, גם לגרסת נהג המשאית אשר ביצע את אותן פעולות שהורה לו השוטר, שמע את צפירות נהג התובעת, אלא שלא הבחין בנהג התובעת והמשיך לנסוע כאשר השוטר הורה לו לעשות כן.

בנסיבות העניין, נראה כי חלוקת האחריות לקרות האירוע, צריכה להיות כך שברובה, מוטלת על נהג התובעת בשיעור של 70% ובחלקה הקטן יותר מוטלת על נהג המשאית בשיעור של 30%.

סוף דבר, הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לידי התובעת סך של 9,377 ₪ בגין הנזק הישיר בצירוף הפרשי הצמדה מיום 23.2.09 ועד התשלום המלא בפועל, אגרה בסך 396 ₪, שכר בטלה עבור העדים שאינם בעלי דין בסך של 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

מזכירות תשלח עותק פרוטוקול הדיון ופסק הדין לב"כ הצדדים שכן פסק הדין ניתן מיד לאחר הדיון שלא בנוכחות ב"כ הצדדים.

ניתנה והודעה היום ט"ו טבת תשע"א, 22/12/2010 במעמד הנוכחים.